החשיפה התמידית לפרסומות ושלטים במרחב הציבורי השתלטה על המבט, כמעט בכל הפניה שלו, הוא (המבט) נתקל בשילוט פרסומי כזה או אחר. התמקדתי בכביש איילון ומיפתי זוויות מבט של נוסעים לעבר שלטי החוצות. מהמיפוי שעשיתי, החל ממחלף לה-גוורדיה ועד מחלף ההלכה, מצאתי את הנקודות האסטרטגיות המתגלות לנוסע וחושפות אותו לשלטי הפרסומות – תמונות גדולות מיידים המעוגנות לרוב למבנים נטושים, מסתירות אותם ואת המרחב האורבני כמעט כליל.

גיבשתי טקטיקת התערבות המנצלת את אותן נקודות אסטרטגיות לזוויות המבט של הנוסעים באיילון, על מנת ליצור תוכן ה"משחרר" את המרחב ו"מחזיר" אותו למעשה לבעליו - הציבור. יצרתי גנים וורטיקליים (באותם מקומות אסטרטגיים שזיהיתי ומיפיתי), תוך שמירה על צורת המבנה, המייצרים מרחבים ציבוריים שמגדילים את טווח המבט ומאפשרים להתבונן אל הסביבה וליצור קשר בין העוברים באיילון, הולכי רגל ונוסעים, לאוכלוסייה השוהה או נמצאת בתנועה במרחב האורבני הנשקף.

תכננתי את הגנים באופן בו הם מתגלים הדרגתית - בתחילת טווח המבט ישנה הסתרה של המרחב באמצעות צמחייה, וככל שמתקדמים טווח המבט נפתח והמרחב נגלה למסתכל על עומקו.

בפרויקט רציתי להראות שניתן "לנצל" את המרחב ואת הנקודות האסטרטגיות כפוטנציאל לטובת הקהילה, ולהראות שניתן ליצור אלטרנטיבה לרמיסת המרחב הציבורי ו"גניבת" המבט שלנו על ידי בעלי ההון.