הפרויקט עוסק בהבחנה בין מרחב מגביל לבין מרחב מאפשר.
נקודת המוצא של תהליך החקר הייתה חווית מעצר במתקן כליאה משטרתי. במרכזה עומדות תחושות של אובדן שליטה וחוסר האונים מצד אחד וחובה לפעול בהתאם לכללים ותכתיבים מן הצד השני. ההתעמקות בתחושות אלה הביאה אותי להכרה כי למעשה מציאות החיים של כולנו כוללת מעצרים ומעצורים. כולנו כלואים בדפוסים מוכתבים. כולנו חייבים להיכנע לאילוצים ולקבל מגבלות. לכולנו שגרה שחוזרת על עצמה ומשתלטת עלינו.
מתוך הבנה זו התעמקתי בשאלה כיצד יכול מרחב לעודד אנשים לברוח מהכלא של עצמם, ולו רק לזמן מוגבל? השתמשתי בחוויית המעצר הטוטלית הגורמת להתפרקות כבסיס ליצירת מאפייני מרחב 'משחררים' המאפשרים תודעת חופש במרחב מוגבל.