נקודת המוצא בפרויקט החלה מהסתכלות על רחובות העיר בני ברק. מדובר בעיר שזועקת את מצוקותיה וצרכיה השונים דרך אלמנטים מבניים במרחב. בני ברק היא עיר דתית-חרדית ולכן חוקי הבניה בעיר הם שונים, כך, קיים פסק הלכה אשר אינו מתיר שימוש במעלית שבת, ולכן הבינוי לא עולה על ארבע קומות, והאפשרות לגדול היא על הציר האופקי. מצב זה מייצר פתח לתהליכים של עיצוב המרחב על ידי התושבים, יוצר אי סדר מקומי וכאוס חברתי ואף כלכלי. תוספות וחריגות הבניה בכל עבר מקצינות ומדגישות את הבעיה האמתית שקיימת בעיר; מצוקת הדיור. הדיון העיקרי העולה מכך הוא שאלת הצפיפות, יחסי שכנות וניהול המרחב, וקשירת שאלות אלו לתהליכים של תכנון ועיצוב המרחב. מטרת הפרויקט היא לאפשר למרחבים חדשים לצמוח על ידי התושבים ולאפשר להם את השליטה, הניהול והעצמאות במרחב שלהם תוך מענה לצרכים המשתנים. "האדריכלות צריכה לספק רק מסגרת, שבה הדיירים יכולים לבנות את מגוריהם בהתאם לצרכיהם ומחשבותיהן, ללא כל פטרנליזם מצד האמן האדריכל", האדר' יונה פרידמן.