תופעת חסרי הבית הפכה לחלק מחיי היום יום שלנו, ולחלק בלתי נפרד מהנוף האורבני הסובב אותנו. חסרי הבית  נמצאים בכל פינה, בכל מקום מסתור בעיר הגדולה, הם נטמעים בתוכנו, ללא כל ייחוד, ללא כל משמעות, הם "האנשים השקופים". הפרויקט עוסק בחקר תופעת ההומלסים בעיר תל אביב, הכרת חסרי הבית כאינדיבידואל, אישיותם, צרכיהם, והרגלים אשר סיגלו לעצמם. הכרת המקומות אותם חסר הבית פוקד במהלך סדר היום שלו, המסלולים בהם צועד, מקומות הלינה, האכילה, והטבעים אשר מאפיינים אותו. הפרויקט פועל להכרת האוכלוסייה המדוברת, הבנת המשמעות שלה, הצרכים וההרגלים שלה, ויחד עם זאת מעביר ביקורת עלינו, כחברה, עלינו כמדינה, על ההתנהלות שלנו מול אותם חסרי כל, ועל ההתעלמות או חוסר העשייה שמאפיין את החברה שבה אנו חיים.

בפרויקט זה אני מבקשת לבחון את הטריטוריה הבסיסית והמזערית ביותר המתקיימת בנקודת החיכוך שבין הפרט למרחב, ע"י פיזור מרחבי הישרדות אישיים בתוך המובלעת הציבורית. תאים אשר יפוזרו על גבי חזיתות בניינים ברחבי העיר, יוכלו לשמש בעבור ההומלסים למקום מחסה, ובו זמנית יעלו את המודעות לתופעה, יעבירו ביקורת ואות מחאה.