תנועה חופשית במרחב האורבני אמורה להיות זכות בסיסית, אך נראה שעבור נשים זהו מודל מורכב בהרבה. חוויות טראומטיות הקשורות ל"הטרדה" ג'נדרית במהלך תנועה חופשית במרחב מקבעות מפה מנטלית קוגניטיבית שעל פיה, כך נראה, מתוכננת התנועה, גם אם באופן תת-מודע. החוויות הטראומטיות משאירות חותם המצטייר כמפה של "כתמים אפלים". מהמחקר שערכתי עולה שכתמים אפלים אלו משפעים באופן דרמטי ולא מודע על מסלולי התנועה של הנשים במרחב האורבני, ומצמצים את חופש התנועה שלהן.
נקודת הפתיחה של פרויקט הגמר היתה בחינת חוויה אישית - הטרדה מינית במרחב הציבורי. חקרתי את "עקבות" החוויה  וניסיתי ליצור מיפויים המתארים ומאבחנים רמות שונות של תחושת ביטחון במרחב. בהמשך,תשאלתי נשים המתגוררות באזורים שונים בעיר פתח תקווה על תנועותן תוך יצירת הקשרים בין מסלולי תנועה לתחושת ביטחון והגורמים המשפיעים עליה. תרגמתי את המידע לייצוגים שונים הממפים את האזורים שנבחנו לרמות של תחושת בטחון. המחקר שערכתי מאשש את החוויה האישית שלי - חלקים נרחבים של העיר "אינם קיימים" עוד עבור נשים. כתוצאה מהמחקר אני מציעה ליצור כלים עיצוביים שיתמודדו עם אותם "כתמים אפלים" בעיר על מנת לאפשר חופש תנועה שוויוני.