ליצירת קשר עם יסמין:  טלפון- 0529266933 | מייל- jasminn100@gmail.com

את שכונת נווה שאנן בתל אביב הכרתי בתקופת ההתנדבות שלי במקלט לדרות רחוב - מכורות לסמים וכאלו שעוסקות בזנות, באזור התחנה המרכזית הישנה של תל אביב. חזרתי לשם מתוך כוונה לחקור ולאתר את ההשפעה של כשלים תכנוניים במרחב הציבורי, ולהציע כלים עיצוביים להתערבות על מנת ליצור מומנטום לשינוי מסוים.

שכונת נווה שאנן תוכננה והוקמה בשנות העשרים כחלום אוטופי של מרכז חקלאי עירוני. במהלך השנים נפערו פערים משמעותיים בין הכוונה התכנונית להתרחשויות בשכונה – המבנה הסוציו אקונומי של האוכלוסייה והתאמתו לכוונות האוטופיות של התכנון. בשנות השישים, עם הקמת התחנה המרכזית החדשה בשכונה, על מערכת הכבישים, החלה נטישה של השכונה מתושביו. כידוע, התחנה המרכזית הפכה ל"פיל הלבן" הגדול בישראל ועמדה ריקה ומוזנחת שנים רבות. בשנות התשעים החלה תנועה משמעותית של מהגרי עבודה ופליטים לישראל, אלו התרכזו בשכונה וכיום כתשעים אחוז מתושביה הם מהגרי עבודה, פליטים ומבקשי מקלט אשר גרים בצפיפות בשכונה המדרדרת הן ברמה של השירותים הפיזיים והן מהבחינה הסוציו-אקונומית. לאחר חקירת המרחב כולו, בחרתי להתמקד בשטחים הציבוריים, אשר במקום לשמש "ריאות ירוקות" וגינות משחק לילדים, התהוו כמקומות לדרי רחוב המשתמשים בסמים ונשים העוסקות בזנות.

האיסור העירוני על הקמת גינות בשכונה, על מנת למנוע התקהלויות מטרידות, יצר בשכונה חוסר גדול במרחב משחק ושהיה לילדים. על מנת לעצב מרחב לילדי השכונה, נדרש שאותם אלמנטים לא יאפשרו התהוות של פינות מסתור אשר יהפכו מיידית למקומות לסחר ושימוש בסמים. עצבתי אלמנטים מרחביים העושים שימוש בשמש ויוצרים מקומות על-ידי "משחקי" אור וצל. יצרתי מרחב אשר מציץ ונעלם, מופיע ומתחבא ומשמש כמרחב החלומות והאפשרויות של הילדות.