בחרתי לחקור ילדים ונוער בסיכון. כדי להבין את עולמו הפנימי של ילד הגדל בפנימייה- מחוץ לסביבה ביתית ומשפחתית, התחלתי להתנדב בפנימיית בית זינגר- הבית לילד. בפנימייה זו נמצאים ילדים אשר הוצאו מביתם בצו ביהמ"ש והושמו בפנימייה. במהלך התנדבותי נחשפתי לאורח חיי הילדים בפנימייה ולחוסרים אותם הם חווים, חוסר בביטוי אישי ובפרטיות. למעשה, חוסר בתחושת ביתיות.

במהלך המחקר שאלתי את הילדים מהו חדר החלומות שלהם, מהי הפנטזיה שלהם, וסיפקתי להם מגוון רחב של חומרי יצירה על מנת לעודד אותם לבטא זאת. התוצרים היו מאוד דלים, חסרי פנטזיה ובעיקר התמקדו במוצרי צריכה.

בנקודה זו הבנתי כי ילד לא יכול לחלום על משהו שהוא לא מכיר ולכן ביקשתי להעשיר את עולמם ולתת להם כלי תקשורת לעשות זאת. כלים אלה אמורים להקנות לילדים תחושת שליטה במרחב שבסופו של דבר תגדיל את תחושת השייכות שלהם אליו.

​לצורך כך יצרתי חלל שמתנהל כמשחק לגו ובעזרת יחידות בנייה שתכננתי הילד יכול לבנות את מרחבו האישי תוך תכנון משותף עם חברו לחדר ועם שכניהם. בנוסף, שיתוף הפעולה התכנוני בין הילדים, מחייב תקשורת ואינטראקציה שיוצרת תחושת חיברות ואחווה ביניהם. חוויה שכבר כמעט לא קיימת בדור הטאבלטים של היום.