תערוכת הגמר של המחלקה לעיצוב מבנה וסביבה עוסקת באפשרות להניע שינוי חברתי באמצעות פעולת העיצוב. המחלקה ככלל עוסקת בשאלה כיצד מעצבים מדמיינים את העתיד של החברה ומעצבים עבורה, כאשר הפרויקטים השונים מציגים את העיצוב כפעולה ציבורית - כזו העוסקת במשותף - בנחלת הכלל ולא בבוטיק.

 

     הנחת המוצא של המחלקה היא כי פעולת העיצוב מבוססת בראש ובראשונה על התבוננות מעמיקה במרחב, וככזו עליה לצאת מתוך ״היש״ - מתוך הכרה במצב הקיים, שכן המרחב אף פעם לא ריק. ואם כך, כיצד יוצרים תכנון שמכיר במה ״שיש״ ויוצא מתוכו? - כזה המכיר בעוולות חברתיות ועיצוביות ופועל ביחס אליהן; עיצוב המבין את מגבלות פעולתו ואת הקושי לייצר תיקון יסודי ועם זאת מתעקש לנסות. ואם אי אפשר לתקן, מה כן ניתן לעשות?

 

     התערוכה מחולקת לשני חלקים: קומת הכניסה מתפקדת כאינדקס המוסר מבט-על אודות המרחבים והסוגיות בהם הסטודנטים טיפלו בשנה הנוכחית; בעוד החלק השני פרוס על פני הקומות העליונות של הבניין, מאפשר להעמיק בפרויקטים השונים ומתעכב על הקשר המושגי והמחשבתי ביניהם. התערוכה כולה נפרסת כמעין אפקט דומינו המזכיר את הדרכים השונות בהן שינוי עלול להתחולל - כזה המתפשט במרחב מפרט לפרט, מאדם לאדם, או כתנועה גדלה, ההולכת ומתעצמת, מתהווה ומשתנה; בין השאר, בעזרת העיצוב.